יחזקאל נ' חברת פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

הצדדים ועיקרי הטענות

התובע הגיש תביעה לתשלום סך של 15,000 ₪, בטענה כי הנתבעת הפרה את התחייבויותיה כלפיו. מכתב התביעה עולה כי בחודש דצמבר 2011 הגיע לביתו של התובע נציג מטעם הנתבעת, והציע לו להעביר את מנויי הטלפון הרשומים על שמו בחברה אחרת, לנתבעת, ולהצטרף כמנוי אצל הנתבעת. הנציג הודיע לתובע כי הנתבעת תיקח על חשבונה את החיובים החודשיים השוטפים של התובע מול חברת הסלולאר אותה יעזוב. לטענת התובע התחייב הנציג כלפיו כי "במידה ומשהו בעסקה לא נכון, העסקה תבוטל" וכן כי במידה ויהיו התחייבויות נוספות מטעם חברת הסלולאר אותה הוא עוזב, הנתבעת תשלם את ההפרש.

כחודשיים לאחר חתימתו על בקשת הניוד לנתבעת, קיבל התובע חשבון מהחברה אותה עזב. הנתבעת לא שילמה את החובות, נפתח כנגד התובע תיק בלשכת ההוצאה לפועל, והא שילם סך של 11,215 ₪. התובע עותר לחייב את הנתבעת בסך של 14,215 הכולל הוצאות עו"ד, בהן נשא.

התובע צירף מסמך בכתב יד, אשר נחזה להיות חתום בידי נציג הנתבעת, מר ניר ישראלי, ולפיו במידה ותהיינה התחייבויות נוספות מטעם החברה אותה עזב "חברת פלאפון תשלים את ההפרש".

הנתבעת כפרה בתוקפו של המסמך, אשר צורף לכתב התביעה. עוד טענה הנתבעת כי במסגרת ההטבות, מהן נהנה התובע, נזקף לזכותו סכום של 5,400 ₪ (הטבה בסך של 50 ₪, למשך 36 חודשים, עבור שלושה מנויים). עוד טענה כי קיבל הנחה בסך של 1,200 ₪, (200 ₪ לכל שלושת המנויים, למשך חודשיים), וכן הנחה בגין ניתוק הזיקה, בסך של 70 ₪, למנוי אחד, למשך 29 חודשים, וסך של 50 ₪ למשך 27 חודשים למנוי נוסף (סה"כ 3,380 ₪)

לדיון שהתקיים ביום 24.2.14 לא התייצב העד, מר ישראלי. התובע העיד ואמר כי הבין שמעבר לנתבעת לא יהיה כרוך בכל תשלום לחברה אותה עזב. עוד אמר כי נוצר חוב אצל החברה אותה עזב, אותו שילם במסגרת הליכי הוצל"פ שננקטו כנגדו.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים אשר צורפו לתיק בית המשפט, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, אם כי בחלקה.

הנתבעת לא ווידאה התייצבותו של העד מר ישראלי לדיון. מקובלת עלי עדותו של העד, לפיה נמסר לו, על ידי נציג הנתבעת, המסמך, אשר צורף לתיק בית המשפט. התחייבותו של נציג מטעם הנתבעת כלפי התובע מחייבת את הנתבעת. בפרט נוכח העובדה שלא צורף לתיק בית המשפט כל הסכם אחר, עליו חתם התובע, ממנו עולה סיכום בניגוד לאמור במסמך.

מעיון במסמכים אותם צירף התובע לתיק בית המשפט עולה כי היה עליו לשלם לחברה אותה עזב סך של 7,036 ₪ בגין ציוד, וסך של 3,544 ₪ בגין שירותים. (סה"כ 10,580 ₪).

לדברי הנתבעת שילמה לתובע, בגין ניתוק הזיקה סך של 3,380 ₪, וכן זיכתה את התובע בהנחה בסך של 1,200 ₪. הנתבעת טוענת כי בחשבונות התובע ניתן זיכוי נוסף, בסך של 50 ₪, לכל אחד משלושת המנויים של התובע, למשך 3 שנים, אולם לא הוכח שזיכוי זה ניתן בגין ניתוק הזיקה, ולא כחלק מהעסקה אליה הגיעו הנתבעת והתובע.

על התובע מוטלת חובה להקטין את הנזק, והיה עליו לשלם לחברה אותה עזב, בטרם יינקטו הליכי הוצל"פ. משלא עשה זאת, אינני סבורה כי יש לחייב את הנתבעת בהוצאות הגבייה בהן נשא.

אשר על כן תשלם הנתבעת לתובע סך של 6,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 400 ₪, וזאת בתוך 30 יום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ו' אדר ב תשע"ד, 08 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: